גדלתי בבית חרדי, בת בכורה לשבעה אחים. הגוף שלי היה נוקשה כמו עץ, ושיעורי תנועה לא הרגישו לי בית. לתרגל מול מראה היה עבורי מביך.
אחרי השיעור הרגשתי צלולה, נוכחת ורגועה. התחושה הזו גרמה לי להתמיד ולהעמיק בתרגול, ומשם צמח הרצון להעביר את החוויה שלי הלאה.
התרגול על המזרן או על כרית מדיטציה נותן לי בהירות, רכות ושחרור – גם בחיים עצמם.
הדרך שלי כבסיס, לפני הכול – העמקה, ניסוי ולמידה בחיים עצמם. אני קודם מרגישה עליי, ומשם מלמדת. מתרגלת ויפאסנה, משתתפת בסדנאות עומק, מתרגלת יוגה ומדיטציה ביומיום, ונפגשת עם קולגות להשראה והעמקה.